טיפול בחומרים מסוכנים

טיפול בחומרים מסוכנים

טיפול בחומרים מסוכניםחברת “איזיטופ” – פתרונות טכנולוגיים לאיכות הסביבה מטפלת חומרים מסוכנים לרבות אפיון וסיווג פסולת מסוכנת, שינוע חומרים לאתרי טיפול מורשים, מגוון פתרונות מחזור והטמנת חומרים מסוכנים.

מהו חומר מסוכן?

חוק החומרים המסוכנים (החומ”ס), התשנ”ג-1993 מגדיר חומר מסוכן כרעל או ככימיקל מזיק. חומרים מסוכנים מתייחסים לכל מוצק, נוזל, גז או פסולת אשר קיומם מסכן את בריאות בני האדם, רכוש והסביבה מעצם היותם דליקים, רדיואקטיביים, רעילים או מסרטנים. חומרים מסוכנים ניתן למצוא בשימוש בבית, במשרד, בחקלאות ובתעשייה והימצאותם עלולה להזיק לקרקע, למי התהום, לים וחופיו ועל איכות האוויר בהווה ובעתיד.

הצעת מחיר

קיים מגוון רחב מאוד של חומרים מסוכנים, כאשר לכל חומר מאפיינים וסיכונים משלו. חוק החומרים המסוכנים מפרט רשימה של 29 כימיקלים מזיקים ו-219 רעלים המוגדרים כחומרים מסוכנים.

מקובל לסווג את החומרים המסוכנים לתשעה קבוצות סיכון בהתאם לתכונותיהם:

  • קבוצה 1 – חומרי נפץ.
  • קבוצה 2 – גזים.
  • קבוצה 3 – נוזלים דליקים.
  • קבוצה 4 – מוצקים דליקים, חומרים המתלקחים ספונטנית.
  • קבוצה 5 –  מחמצנים ועל תחמוצות אורגניות.
  • קבוצה 6 – חומרים רעילים ומדבקים.
  • קבוצה 7 – חומרים רדיואקטיביים.
  • קבוצה 8 – חומרים קורוזיביים.
  • קבוצה 9 – חומרים מסוכנים שונים.

במגזר התעשייתי קיים מגוון נרחב של מפעלים המשתמשים בחומרים מסוכנים, לדוגמא: מפעלים כימיים, מפעלי מזון לצורך קירור, מפעלי אלקטרוניקה, מפעלי מתכת, מפעלים לייצור חומרי הדברה ומחסנים, בריכות שחיה ועוד. אירוע חומרים מסוכנים יכול להתרחש כתוצאה של מגוון גורמים: תקלה טכנית, טעות אנוש, פגעי טבע, פגיעה מלחמתית ועוד. על כן, על מנת לשמור על בטיחות העובדים והסביבה, נקבעה רגולציה מחמירה בכל הקשור לאחזקת חומרים מסוכנים, שינועם וטיפול בפסולת מסוכנת.

טיפול בחומרים מסוכנים

הטיפול בחומרים מסוכנים הינו נושא רגיש במיוחד לאור הסכנה הפוטנציאלית לכלל האוכלוסייה. על כן, טיפול בחומרים מסוכנים דורש נקיטה באמצעי זהירות מסוימים ומוגדרים, אשר יקטינו ככל הניתן את הסיכון שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים אלה. חברות וגופים, אשר עושים שימוש בחומרים מסוכנים, מחויבים לנקוט בכל האמצעים הדרושים לטיפול בחומרים מסוכנים, לרבות אמצעים למניעת תקריות (דליפה, שפך, פיזור, דליקה וכד’) וטיפול בהן.

על פי הוראות החוק, יש לסמן חומרים מסוכנים בסמלים מיוחדים, על-מנת שאנשים שאינם מוסמכים לטפל בהם, יוכלו לדעת שמדובר בחומרים שאסור להתקרב אליהם או לגעת בהם. הסימנים מסווגים לפי סוגי החומרים – דליקים, מחמצנים, מתפוצצים, מאכלים, מגרים/מזיקים, רעילים, מסוכנים לסביבה ועוד.

בנוסף, קובע החוק כי על המחזיק ברשותו חומרים מסוכנים נדרש למלא את התנאים הבאים:

  • טיפול בחומרים מסוכניםקבלת רישוי עסק לפי חוק רישוי עסקים התשכ”ח 1968.
  • אחזקת היתר רעלים מאת הממונה במשרד להגנת הסביבה.
  • ניהול פנקס רעלים.
  • אחסון בטיחותי של הרעלים (הפרדה לפי קבוצות סיכון, סימון, שילוט וכו’).
  • אחזקת גיליונות בטיחות לרעלים הנמצאים במפעל, המפרטים, בין היתר, את תכונות החומר המסוכן, הסיכונים הגלומים בו, אמצעי התגוננות, טיפול והחסנה, הוראות עזרה ראשונה, נוהל כיבוי אש,  אמצעים לצמצום חשיפה ומיגון אישי, וכן תכונות פיסיקאליות וכימיקליות.
  • הקמת צוות חירום ותגובה לאירוע חירום.
  • ביצוע הדרכות לעובדים בהתאם לחומרים המסוכנים הנמצאים במפעל – כל העובדים חייבים להיות מודעים  לנהלי עבודה בטוחים וכן דרכי התמודדות במקרי חרום בהם מעורבים חומרים מסוכנים.

הצבתו של תיק מפעל

החוק קובע כי מפעלים בהם מאחסנים, מוכרים, מעבדים או מייצרים חומרים מסוכנים או פסולת של חומרים כאלה, או שחומרים מסוכנים נוצרים בתהליך הייצור במפעל, מחויבים בהגשת תיק מפעל ותיק שטח לכבאות והצלה, הסוקרים בין היתר את נושא החומרים המסוכנים. מטרת תיק השטח לשמש את שירותי הכבאות להכרת מבנה המפעל לצורכי לימוד והיערכות מוקדמת אם וכאשר יתרחש אירוע חירום. כמו כן, תיק המפעל כולל נהלים לטיפול בתקלות ואירועי חירום העלולים להוות סכנה לבני האדם ולסביבה.

בתיק המפעל יפורטו בין היתר טלפונים לאיכון בעת חירום, מפות ותצלומי אוויר, תוכנית המפעל ותיאורו, ובכלל זה פירוט של החומרים המסוכנים, סימונם ושיטות הטיפול בהם, דרכי חדירה לשטח המפעל, פירוט אמצעי הכיבוי והמיגון, לרבות אמצעי התראה, אמצעי נטרול, ציוד ומיגון אישי ומערך גילוי וכיבוי אש, פירוט של החומרים המסוכנים ומאפייניהם, וכן ניתוח הערכת סיכונים אודות תרחישים העלולים להתרחש במפעל כתוצאה מהימצאותו של החומר המסוכן. הערכת סיכונים נועדה להעריך את פיזור הזיהום ו/או הנזק האפשרי בעקבות אותו תרחיש, וכן להגדיר מהם הצעדים שיש לנקוט באירוע מסוג זה –  כגון מתן הנחיות לאוכלוסייה אזרחית סמוכה, פינוי עובדי המפעל, הצטיידות בציוד הולם וכן פעילויות מנע אשר עשויים להוביל להקטנת התוצאות של אותו תרחיש.

אחת לשנה נדרש  להגיש לרשות הרישוי אלה משתייך המפעל דו”ח מפורט המפרט את סוגי החומרים המסוכנים, אופן השימוש בהם ואופן אחזקתם בתחום המפעל. כמו כן יש לדווח על אמצעים קיימים במערכת הייצור למיגון מפני תקלות ותקריות, על אמצעי בטיחות בתחום המפעל, תיאור פליטת המפעל לסביבה (לרבות השפכים, הרכבם וכמויותיהם) וכן דיווח על תקלות ותקריות שאירעו בתקופה שלגביה מוגש הדו”ח.